האמנית פטריציה באך עובדת וחיה בין איסטנבול לברלין. היא אוספת ומנהלת ארכיון תמונות חובבנים מאז 2001. היא אוספת את התמונות בשווקים, בבתי נפטרים ללא יורשים, מאספנים ועוד. זאת בניסיון ללמוד על ההיסטוריה דרך חיי היומיום, דרך האנשים והסיפורים שלהם, ולא דרך ספרי ההיסטוריה. כך היא מכוננת את הצלמים והמצולמים כשותפים בכתיבת ההיסטוריה. דרך לימוד ההיסטוריה באופן הזה, ניתן גם להעיד על ההווה. לפטריציה באך יש גוף עבודות שונות עם הארכיון, בהן התערוכה הפרפורמטיבית עם סביון.

​

בשיתוף הפעולה שלהן השתיים התמקדו באחת מחבילות התמונות עם סקור ברור: לכל תמונה הקדישו עד 5 דקות במהלכן סביון מגיבה בגופה לתמונה באקט פרפורמטיבי קצר, ובו בזמן באך מגיבה לתנועה, הקול והפעולה של סביון ברישום. המהלך הזה מתרחש בחלל הגלריה, מול קהל, כתערוכה פרפורמטיבית. משך כל סשן 3 שעות. התגובה הפיזית היא לא אילוסטרציה להתרחשות בתמונה, לא פרשנות, אלא משהו מסדר אחר, מופשט יותר. סביון מתחברת לרוח התמונה. רוח במובן spirit אבל גם במובן של ghost ואף wind ו-humanities. אקט שמזכיר לרגעים תקשור, במובן הזה שסביון נותנת את גופה וקולה כצינור לרוחות שבתמונה. לבסוף הרישומים לצד הצילומים מוצגים בחלל כתערוכה.

הפרויקט הוצג בגלריה Project Space Römerstraße (שטוטגרט, גרמניה), במסגרת פסטיבל Engaging with History בשנת 2019 בתמיכת Akademie Schloss Solitude. זו למעשה הייתה ההשקה של הפרויקט. השתיים תכננו להתחקות אחר האתרים שבחבילת התמונות ברחבי העולם, לקיים עוד ועוד תערוכות פרפורמטיביות באותם הלוקיישנים שבתמונות. כמו כן הן תכננו להציג בישראל. תכניות אלו בוטלו בשל מגפת הקורונה.